הליך של גירושין במדינת ישראל ובעולם כולו כולל פרידה של בני הזוג זה מזו אבל כמובן שלא מהילדים. שני ההורים כמובן נשארים האפוטרופוסים החוקיים של כל הילדים והם האחראים בעצם לגידולם. אלא, שעדיין חשוב מאוד לקבוע היכן יבלו הילדים את רוב הזמן שלהם ובהתאמה מלאה לכך ההורה הרלוונטי בפועל יקבל את מרבית ההחלטות של השגרה של היומיום. משמורת על ילדים הינו מונח משפטי אשר מסדיר אם אחד מההורים בעצם יהיה ההורה המשמורן או שצמד ההורים בעצם יחלקו משמורת משותפת , וכאן אנחנו נלמד קצת יותר איך נקבע הדבר.
מי קובע את המשמורת?
כאמור, באופן שהוא קצת אוטומטי, המשמורת של הילדים נמסרת לאם. אלא, שאם ושני ההורים חפצים בכך והתנאים באמת מאוד בשלים, הרי שאפשר לאשר את ההסכם של ההורות המשותפת אל מול שופט בית המשפט. במקרים אחרים יכול האב לבקש משמורת ילדים בגירושין בלעדית לעצמו, וכל זאת במידה והאם ויתרה על המשמורת שלה בהסכמה מלאה או כאשר האבא מבקש מבית המשפט את המשמורת בגלל חוסר היכולת של האם. במקרה הזה יורה בעצם בית המשפט על ביקור של פקידת סעד אצל האישה בשביל לקבוע האם זה באמת נכון.
משמורת משותפת
ברוב המקרים של הגירושין, יחד עם הפרידה של ההורים, עוברים הילדים אל משמורת מלאה של האם כפי שאמרנו. זה אומר שכל הילדים שוהים את רוב הזמן שלהם יחד עם האם והיא זאת אשר מקבלת את מרבית ההחלטות לגביהם. ומה בנוגע אל האב? לאב נקבעים כמה הסדרי ראייה, זהו מונח משפטי אשר נועד בשביל מועדים אשר בהם יפגוש האב את הילדים שלו, כאשר יש כמה הסדרי ראייה שהם מאוד מקובלים ומורחבים.
תנאים שונים
בכל השנים האחרונות אנחנו רואים ריכוך גדול בגישה הזאת והשופטים דווקא נוטים להקל בכל התנאים היכן שהם שוכנעו שמשמורת המשותפת בעצם תיטיב מאוד עם הילד. הסיבה לזה היא בעצם התובנה כי ישנם פתרונות שהם אפקטיביים גם איפה שכל הדרישות האלה כלל לא מתקיימות. ככה למשל במקרה אשר בו התקשורת של ההורים היא לא כל כך טובה במיוחד, יכולים גם הם לצמצם את הנקודות של החיכוך על ידי כך שהם בעצם יאספו את הילד ישירות מכל המסגרות החינוכיות ולא מהבית שלהם. גם הדרישה הגדולה הזאת שבני הזוג בעצם יגורו קרוב זה אל זה נתפסת בתור פחות חשובה כיום אבל אין צל של ספק שהקרבה הגיאוגרפית זה אל זה ולכל המסגרות הלימודיות תקל מאוד על הילד שבעצם עובר מדי כמה ימים לבית אחר של הורה אחר.
